fbpx

סיפור האהבה שלי עם עיצוב גרפי

או לחלופין: איך כמעט ולא הייתי מעצבת?

סיפור האהבה שלי עם עיצוב גרפי התחיל עוד אי שם בצבא. מן הסתם, בצבא ולפני, לא היה לי מושג קלוש מה אני רוצה לעשות בחיים. בתיכון ובצבא, כשחברות שלי דיברו על מה הם ילמדו באוניברסיטה, לא הבנתי איך הן בכלל מצליחות לתכנן דבר כזה כל כך הרבה זמן מראש.

אבל שלושה דברים ידעתי בוודאות בזמן הצבא:

  1. יש המון דברים שמעניינים אותי.
  2. אוניברסיטה זה לא בשבילי.
  3. מה שאני עושה בצבא, שזה QA, זה לא מה שאעשה לנצח (ככה זה כשאתה בן 18, אתה נוטה להיות מאוד קיצוני עם מילים כמו "לנצח", "אף פעם" ו-"אין שום סיכוי בעולם"…)


אם נרחיב על הסעיף הראשון, המון דברים באמת עניינו אותי, וכל הזמן עשיתי ולמדתי. ממש מילדות ההורים שלי דחפו אותי להשקיע בתחביבים בחיים. כך נוצרו לי המון תעסוקות, וזה פתח אותי להמון עולמות.

לגבי הסעיף השני – האוניברסיטה, כמו שחברות שלי ידעו מראש מה הן הולכות או רוצות ללמוד, אני ידעתי שאין מקצוע באוניברסיטה שיכול להתאים לי באמת.
לא הצלחתי לדמיין מצב שבו אני יושבת ולומדת במשך 3-4 שנים איזשהו תואר, חורקת שיניים במבחנים, ובסופו של דבר יוצאת לשוק העבודה pretty clueless.
אמנם יש המון תארים שכן מכינים אותך לשוק העבודה ומאוד רלוונטיים, ומה שעשיתי כאן הייתה הכללה גסה, אבל בתור ילדה בת 18 שלא כל כך חוותה מי יודע מה דברים בחיים, זה באמת מה שעבר לי בראש (לכן, לא לשפוט) והיה בי הפחד שאצא לשוק העבודה לא מוכנה אליו, חסרת יכולות או כישורים, ורק עם תואר ביד. ואם אדייק את המחשבה, מה שעבר לי בראש היה "אין תואר באוניברסיטה שאני מוכנה להקריב את השנים האלו עבורו".

הסעיף השלישי – מה שעשיתי בצבא היה QA, שזה בעצם בדיקות תוכנה (בקרת איכות).
נתיב ה-QA היה נתיב לחלוטין לא צפוי, מאחר והייתי אמורה להיות בתפקיד אחר, אבל אני עד היום מוקירת תודה על צירוף המקרים המדהים הזה שהביא אותי לשם. התפקיד היה באמת מפתח, מאתגר, עברתי בין צוותים, עשיתי חפיפות, הייתי ראש צוות בשלב מאוד מוקדם, יצאתי לקורס על חשבון הצבא כי הייתי מצטיינת.

קיבלתי המון, למדתי המון, זה שינה לי את החשיבה באופן מדהים והצלחתי להביא את עצמי לחשיבה וכניסה לנעליים של משתמש/גולש בשיא הקלות, וממש לחשוב כמוהו [מה שמאוד עוזר לי כל הזמן בעיצוב אתרים]. עבדתי עם אנשים ממגזרים שונים והכרתי גם בסיסים ברחבי הארץ על הדרך.
אבל העבודה מאוד מיצתה את עצמה בעיניי, וזה התחיל לחזור על עצמו, עד שלבסוף הבנתי על עצמי שזה לא הנישה שלי, זה פחות בשבילי, והעדפתי להשאיר את זה כחוויה בצבא, ולא מעבר לכך.

אז כמו שאמרתי קודם, סיפור האהבה שלי דווקא כן התחיל בצבא.


בצבא, נכנס לי ג'וק לראש שאני רוצה ללמוד פוטושופ. לא יודעת למה, למען האמת אין לי מושג מאיפה זה הגיע.. אבל ממש היה בא לי. אז ביררתי על כל מיני קורסים, ואפילו מצאתי איזה קופון באינטרנט, ונרשמתי לקורס בראשון לציון במכללה קטנה לעיצוב.
היו איתי מלא מבוגרים בקורס, אז הקורס קצת זחל, אבל לא הפסקתי לעשות בבית עוד ועוד עבודות, וממש עפתי על זה. אחרי זה התחלתי ללמוד סלסה, ככה בשביל הכיף ובשביל עצמי, השתחררתי מהצבא, קניתי לעצמי מתנת שיחרור של קורס צילום, הפקתי מזה כמה שיכולתי ואז בעיקר התחלתי לעבוד ולחסוך לטיול הגדול דרך מלצרות וקייטרינג.
יש שיגידו שהעיצוב הגרפי היה מתחת לאף שלי כל הזמן, בכל זאת – צילום, פוטושופ… אבל וואלה לא ראיתי את זה. אז טסתי לטיול הגדול עם השאלה המרחפת "מה אני הולכת ללמוד?"
וכמו שאני תמיד אומרת – רק כששואלים שאלות, מקבלים תשובות. אי אפשר אחרת.

רק כששואלים שאלות, מקבלים תשובות. אי אפשר אחרת.

הטיול הגדול שלי היה ארבעה חודשים למרכז אמריקה, שבהם הכרתי את עצמי 360 מעלות, גיליתי על עצמי חוזקות, חולשות, ובעיקר מה מניע אותי בעולם הזה. מה גורם לי לקום בבוקר.

עם התובנות האלו חזרתי לארץ והחלטתי שאני רוצה ללמוד משהו שמעניין אותי. לא מוכנה ללכת ללמוד משהו שאני לא אהנה ממנו רק מהמחשבה שזה "מכניס הרבה כסף". אני רוצה לעשות מה שטוב לי, מה שמתאים לי, ולהמשיך להגשים את כל החלומות שלי כמו שעד עכשיו עשיתי. וכך היה.

אחרי שחזרתי לארץ, לקחתי החלטה. אני הולכת לעבוד שנה כשכירה עם משכורת גבוהה, ולהשקיע את הכסף בלהכיר את עצמי. להכיר מה אני אוהבת, מה אני רוצה מעצמי בחיים, מה המטרה שלי, מה בא לי ללמוד, ובמה אני רוצה לעסוק (מזכירה לכם שזה כל הזמן היה שם, פשוט לא שמתי לב…) ואכן הלכתי לעבוד כבודקת תוכנה, הייתה לי אפילו תקופה שחשבתי על הפקת אירועים ונכנסתי להפקת מסיבות רגאטון, ותוך כדי השנה באמת הלכתי להמון סדנאות, ימים פתוחים, הרצאות העשרה, קראתי ים ספרים, ויצרתי בנייר המון. 

ואז, סוף סוף – בתום השנה הגעתי להחלטה שאני רוצה ללמוד עיצוב גרפי.
בהתחלה, חיפשתי את הקל"ב, ואת הלימודים שנלמדים רק פעם-פעמיים בשבוע כדי שאוכל להמשיך לעבוד. אבל.. זה לא היה חלק מהתוכנית המקורית, וכנראה שליקום הייתה תוכנית גדולה יותר עבורי. פוטרתי מהעבודה חודש אחרי תחילת הלימודים, דבר שהיה בלתי נמנע משני הצדדים, וכן גם פתחתי סוף סוף את דף הפייסבוק של Sapir Benda Design אחרי לא מעט פושים מהחברות הקרובות.

התחלתי ללמוד במכללת "קווים", אך לאחר ארבעה חודשים (שמתוכם למדתי רק 3) מרגע ההרשמה, הודיעו כי המכללה פושטת רגל. וסיפור שהיה כך היה, ובערב בהיר אחד איבדתי את כל הפיקדון הצבאי שלי ו-22.5 אלף שקל הלכו לעזאזל.

ההודעה הגיעה חודש וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים הסמסטריאלית באוניברסיטאות ובמכללות, כך שהיה נראה כאילו אני הולכת "לבזבז" עוד שנה שלמה.. זאת הייתה נקודת המשבר שלי.

יכולתי מאוד בקלות להישאב למחשבות כמו "אם זה לא קורה, זה כנראה לא אמור לקרות.." או ש"אולי היקום מנסה לאותת לי שזה לא בשבילי". אבל הייתי כל כך בטוחה בעצמי שזה מה שאני רוצה, ולא הייתי מוכנה לפספס עוד שנה, בטח שלא לפספס את המקצוע הזה.

הייתי כל כך בטוחה בעצמי שזה מה שאני רוצה, ולא הייתי מוכנה לפספס עוד שנה, בטח שלא לפספס את המקצוע הזה.

בדקתי את האפשרויות שלי, ותוך שבוע מצאתי את עצמי במכללת ספיר שבשדרות במבחני קבלה אחרונים לקראת סגירת המגמה. ואכן התקבלתי.

לאחר הקבלה מצאתי את עצמי חודש שלם יורדת לדרום ורואה אינסוף וחצי דירות להשכרה, שכולן כמובן הן הסחלה שאף אחד לא רצה, כי מי שוכר דירה 3 שבועות לפני תחילת הלימודים??

בסופו של דבר הגעתי לדירה מתוקה וקטנה, ואכן גם נרשמתי ללימודי "הנדסאי עיצוב מדיה".

הלימודים שעשיתי הם עיצוב גרפי למדיה חדשה ודיגיטל – ההתמחות היא של חוויית משתמש UX/UI, כלומר לומדים עיצוב גרפי לדפוס במתכונת מצומצמת יותר, והדגש הוא בעיקר על בנייה ועיצוב של אפליקציות ואתרים.

הלימודים היו אינטנסיביים בטירוף, ארבעה ימים בשבוע מהבוקר עד הערב, 14 קורסים כל סמסטר, כל אחד עם הדרישות שלו, ההגשות שלו, והאתגרים שהוא מציב. אבל כשמישהו כל כך בטוח בעצמו שזה המקום שלו – לא היתה הגשה אחת שיכלה לערער אותי. היה לי רעל בעיניים, גם בתקופות הכי לחוצות וקשוחות.

התקופה הזאת הייתה כל כך משמעותית בעיניי, כי בדיעבד הבנתי כמה יכולתי לפספס את המקצוע שלי.. השינוי הקיצוני שעברתי ואובדן הכסף נהפכו לשוליים לעומת מה שקיבלתי בתמורה. התקופה הזאת חישלה אותי, חיזקה אותי, גרמה לי להאמין בעצמי יותר מכל אחד אחר, והבנתי שהיקום נותן לי גב. שלפעמים, גם אם נדמה שהעולם נגדי ואני לא מבינה "למה אני", היקום דואג לי ויש לו תוכניות גדולות בשבילי. הכול מסתדר.

אז אם אתם בטוחים במה שאתם רוצים ללמוד, אל תוותרו. לא התקבלתם? תמיד אפשר לנסות שוב! אל תקבלו "לא", אם זה לא יהיה במקום אחד זה יהיה במקום אחר. בסופו של דבר, אתם תגיעו לאיפה שאתם צריכים להיות. אבל אל תפסיקו לנסות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם