איך מתמודדים עם המלחמה ושומרים על הנפש שלנו?

את הפוסט הזה אני כותבת בתקופת המלחמה
"חרבות ברזל", וממש בלב התופת של המלחמה.

התקופה הזו מרגישה כמו כאוס אחד גדול
ובהרבה מובנים – זה ממש ככה.

אף אחת מאיתנו לא ציפתה לתופת הזו שנעבור כמדינה
אבל המציאות עלתה על כל דמיון
ואנחנו כולנו מגויסות למען המדינה שלנו,
בין אם זה דרך כוח ההסברה, דרך התנדבות או תרומות
ובין אם זה לחימה בחזית.

ועם כל סרטוני הזוועות שרציתם ברשתות החברתיות,
בוואצאפ ובחדשות…
בואו רגע נבין איך אפשר להתמודד עם התקופה הזו,
בצורה שגם תשמור על הנפש העדינה כל כך שלנו
שלא נועדה להכיל את כל הכאב והעצב האלו?

אז איך אנחנו יכולות להתמודד עם זה
בצורה שתשמור גם על הנפש שלנו?

1. בואו נזכור שכל אחת מתמודדת בדרכה.
יש כאלה שצריכות את החדשות כדי להרגיש מחוברות,
ויש גם כאלה שהחדשות מכניסות אותן לסטרס וחרדות.
לכל אחת יש את הדרך שלה להתמודד – והכול לגיטימי.
אין צורך כרגע בשיפוטיות, בטח שלא אחת כלפי השניה.
כולנו מתמודדות וכל אחת בדרך האישית שלה 🖤

2. אם אנחנו בעורף ולא בחזית – אז אנחנו פריבילגיות?
גם בעורף יש המון מה לתרום
וגם שמירה על אופטימיות או החזקת היד למישהו
זו עבודה מבורכת בפני עצמה.
יש איזושהי תחושת אשם שאנחנו לא בחזית ולא אלו שנלחמות
או מקפחות את חייהן.
אני מאמינה שהמלחמה האמיתית שלנו בעורף היא מלחמת תודעה.
אנחנו יכולות לדאוג לחיילים, לתרום תרומות,
לראות איפה צריך עזרה, להתפלל, לשלוח חיזוקים,
לחזק את הקרובים והאהובים שלנו,
לפעול ברשתות החברתיות – וכל זה מתוך לשמור על אמונה
שזה יסתיים.
בקרוב זה יהיה מאחורינו. 🖤

3. הכול זמני.
גם בקורונה, כשהטילו עלינו סגרים – לא חשבנו שנצא מזה.
לא ראינו את הסוף.
לכל דבר יש סוף, וגם למלחמה הזו יגיע הסוף. 🖤

4. צרכו תוכן מקדם ולא בהכרח את התוכן של המלחמה.
הנפש שלנו היא כל כך עדינה וכל כך לא בנויה לזוועות שקורות.
נסו לצנזר לעצמכן את הסרטונים והעדויות
שקשה לכן לשמוע או לראות.
אלו סרטונים חשובים שצריכים להיות מופצים בכל העולם,
ואם יש דבר טוב אחד אולי שייצא מכל הכאוס הזה –
זה שהעולם יראה את הפרצוף האמיתי של האויב שלנו בעזה
ותיפסק התמיכה בו.
אבל תשמרו על הנפש שלכן מכל משמר,
וכמה שאתן יכולות – תנו למוח שלכן את המפלט הזה שהוא צריך
כדי להרגיש ולשמור על השפיות –
בין אם זה אומר לראות סדרה, סרט, סרטונים ביוטיוב, לשמוע פודקאסט…
כל דבר שייתן לכן את המפלט הרגעי. 🖤

5. פעולות שגרתיות – דווקא בזמני חרדה, עוזר למוח להרגיש בשליטה.
הפעולות השגרתיות שאתן יכולות לעשות כרגע בבית,
כמו לנקות, לסדר, לשטוף כלים, לצחצח שיניים, למרוח קרם, להתקלח, כביסות, להכין אוכל…
כל דבר שהוא שגרתי ושמעסיק אתכן בידיים.
הדברים האלו נשמעים זוטרים, אבל עושים הבדל גדול.
הם גורמים לנו להיות בנוכחות בפעולה הספציפית שאנחנו עושות,
ונוכחות היא הדבר הכי מהותי שמפחית את סף החרדה. 🖤

6. להקשיב לגוף שלכן – גם הוא בחרדה.
אנחנו ממש נמצאות במצב קיומי, וכל חרדה שמגיעה היא במקום.
גם הגוף שלנו מרגיש וחווה את זה במלוא העוצמה.
לכן, אם יש לכן תיאבון מוגבר או דווקא חוסר תיאבון,
אם אין לך חשק לעשות כלום או שאתן תזזיתיות יותר מהרגיל,
אם אתן צריכות יותר פיפי מהרגיל או דווקא צמאות נורא…
דעו שהכול לגיטימי!!! זה אנושי!
מה שלא אנושי זה המצב שבו אנחנו נמצאות כרגע.
אז מה שחשוב כרגע הוא הרבה מאוד חמלה לגוף שלכן,
ולהקשיב לו כמה שאפשר –
רעבות? אכלו. צמאות? שתו. עייפות? נוחו.
זה לא הזמן להילחם בגוף שלנו. 🖤

7. כל רגש שעובר עליכן – גם הוא לגיטימי.
שוב אני אגיד, אתן אנושיות.
כל רגש שמתעורר בכן – בין אם זה חרדה, פחד,
רגשות של אדישות, כעס וזעם…
הכול לגיטימי. הכול אנושי.
מה שלא אנושי – זה המצב בו אנחנו נמצאות! 🖤

8. אם אתן עם אנשים בבית – תתחבקו!
אם זה עם בן הזוג / בת הזוג / ההורים / האחים…
מדברים עכשיו לא מעט על ה"ביחד" שכל כך קריטי עבורנו לעבור את זה,
ואני אוסיף ואגיד שמגע פיזי מאוד מאוד עוזר להרגעה מיידית של סטרס וחרדה.
אז עם מי שאתן יכולות – תתחבקו לפחות 3 פעמים ביום, חיבוק דוב ארוך שכזה. 🖤

9. להוקיר תודה על ה”יש”
בימים כאלו שאנחנו מרגישות שהכול סוגר עלינו,
שהכול רע, שהכול חשוך…
דווקא להתחיל להפנות את תשומת הלב שלנו אל ה”יש”.

להתחיל לנתב את האנרגיה מחדש, במקום להתרכז ב”רע” – להתרכז ב”טוב”.
במקום להתרכז בכאוס ובחרדה – לאט לאט נתרכז בכמה יש לנו להודות עליו בחיים.

תוקירי תודה על הגוף הפיזי שלך, על כך שאת בצד התורם ולא הנתרם, על כך שאת שלמה ובריאה, על כך שיש לנו מדינה, על כך שיש לנו צבא חזק שמגן על כולנו…

10. להיות עם חיות המחמד שלנו – כי זה פשוט תרפויטי וטיפולי לנפש
חיות מחמד ובכללי ליטוף של כלבים וחתולים במיוחד,
זה דבר טיפולי ומוכח מחקרית.
הליטוף נותן לנו אפשרות להירגע, הוא מנכיח ומקרקע אותנו,
וכבר דיברנו על כך שנוכחות היא ה-מפתח להורדת סף החרדה.

אז אם יש לך כלב/ה או חתול/ה –
תהיי איתם כמה שיותר בתקופה הזו, לטפי אותם ונסי להיות נוכחת כמה שיותר בפעולה הזו
(במילים אחרות – מבלי לעשות שום דבר אחר תוך כדי,
בטח שלא לצפות בחדשות או להיות בטלפון)

11. לשים לב מה נכנס לנו לגוף
במיוחד בתקופות כאלו – לשמור על אוכל שמרגיע אותנו, להרבות בשתיית מים ולדאוג לגוף שלנו.
לנסות לצרוך כמה שפחות קפאין (אפילו בתה),
ולשתות כמה שיותר מים.

יש ויטמינים שאת לוקחת?
המשיכי לקחת אותם כרגיל וכמו בשגרה.

הקפידי על ארוחות מסודרות ובשעות שאת רגילה.

12. יצירה עם הידיים
יצירה מכל סוג שהוא – ממש עוזרת לנו להיות נוכחות ברגע הזה.
זה יכול להיות בישול, אפייה, יצירה של תחביבים כמו בטון / קרמיקה / ציור / תפירה / סריגה / מקרמה / פיסול / אפילו צביעה וגזירת ניירות.

יצירה שהיא עיסוק בידיים היא דבר טיפולי כשלעצמו
והיא עוזרת לנו להיות נוכחות ולהפחית את החרדה שמתחוללת בגוף שלנו ובמוח.

13. יצירת קשר עם האהובים שלכן על בסיס יומיומי
במיוחד עם כל הכאוס, אנחנו כולנו מרגישים שאנחנו לבד.
דווקא עכשיו, דווקא בתוך הכאוס, דווקא מתוך כל הפחד –
שלחו אהבה מרחוק, בוואצאפ, בטלפון, לכל מי שאתן יכולות.

תיצרו קשר עם כל מי שאתן אוהבות, תשאלו לשלומם,
גם אם אין שום דבר מעודד להגיד –
זה עוזר מעצם השאלה, מעצם ההתעניינות.

14. נתינה, אירוח, תרומות והכי חשוב – אפס שיפוטיות
מחובתנו להיות בנתינה כלפי אחרים –
זה לא חייב להיות בכסף.
זה יכול להיות בכל דבר אפשרי שאתן מסוגלות להעניק ולתת לאחרים בתקופות שכאלו.
בין אם זה לארח, בין אם זה להחזיק את היד מרחוק, בין אם זה להגיע פיזית ללוויות / לשבעה של אדם שנרצח ונפל במערכה…
כל תרומה היא מבורכת.
ולהעניק לאחרים זה הדבר הכי ממלא שתוכלו לעשות עבור עצמכן.

גם אם אתן תורמות בדרך אחרת מאחרים,
ונדמה לכן שכולם תורמים בצורה אחרת מכן –
אפס שיפוטיות.
כל אחת תורמת בדרכה שלה.

אסיים בתפילת אהבה וכוונה שהכול יסתיים בקרוב,
שהשבויים והחטופים יחזרו בשלמות גוף ונפש הביתה,
ושבקרוב נראה את האור.

שולחת לכן המון אהבה וחיזוקים,
מוזמנות לספר לי בתגובות או בפרטי איך אתן, מה שלומכן,
איך אתן מרגישות, מה אתן חוות.
אני כאן ❤️