אני רוצה לשתף אתכן בסיפור שקרה לי ממש לאחרונה באתונה,
כשטסתי לשם למסיבת הרווקות שלי.
הגענו לאתונה ונחתנו בדיוק ביום שבו התקיימה שביתה
ולא הייתה תחבורה ציבורית כלל
ממש כל המטרו, Trum, אוטובוסים וכו' - כולם שבתו.
היחידים שעבדו היו נהגי המוניות
וסדר העלאת הנוסעים היה פשוט מופתי ברמות
עם תור מסודר מחוץ לשדה וסדרן של ממש שמנתב כל אחד למונית משלו.
אבל זה לא הסיפור.
עלינו על מונית והכרנו את הנהג שלנו - ג'סי,
שמהרגע הראשון הוא היה פשוט אדיב ומקסים.
כל כך התחברנו אליו במהלך הנסיעה,
ששאלנו אותו גם לגבי נסיעות עתידיות שיש לנו,
כמו למשל הנסיעה שתכננו לאגם הפלא המיוחד:
להגיע ל- Lake Vouliagmeni
תאמינו לי שהתמונות כאן לא עושות חסד
עם כמה שהמקום הזה מופלא ועוצמתי!
בכל מקרה,
שאלנו את ג'סי לגבי נסיעות עתידיות
והוא ישר הציע את מספר הטלפון שלו
ואמר לנו לחייג אליו מהוואצאפ
או לשלוח הודעה
והוא יגיע בשמחה לאסוף אותנו,
רק להודיע לו שעה-שעתיים מראש.
וכך עשינו.
ביום שישי בערב שלחנו לג'סי הודעה
וקבענו איתו למחרת בבוקר שיגיע לאסוף אותנו,
והוא אכן הגיע ודייק בשעה.
תוך כדי הנסיעה,
שאלנו אותו ככה ממש תוך שיחת חולין, לגמרי מסקרנות –
"תגיד ג'סי, מתי יום החופש שלך? אתה עובד כל השבוע?"
והוא ענה לנו
"בעיקרון היום זה היום החופשי שלי עד 16:00 אחה"צ"
הסתכלנו אחד על השניה וקצת לא ידענו מה להגיד…
ישר התחלנו להתנצל שגרמנו לו לעבוד ביום החופשי שלו!
והוא מצידו הסביר שלא היה לו נעים להגיד לנו "לא"
כי הוא כבר נתן לנו את המספר ואמר שהוא יגיע.
וכל מה שראיתי לנגד עיניי זה אדם מקסים
שחשוב לו לרצות את הלקוחות שלו
על אף שהוא כלל לא מכיר אותנו
ואולי אפילו לא יראה אותנו יותר לעולם,
אבל הוא שם אותנו במקום הראשון במקום את עצמו.
ומנגד,
אנחנו היינו הצד השני שמקבל את הריצוי
אבל הרגשנו נורא לא נעים
ואפילו אשמים שהוא צריך לעבוד בגללנו…
וזה מוסר השכל מדהים על ריצוי.
כמה שאנחנו חושבות שריצוי זה הפיתרון של "שלום-בית"
אך בפועל כשאנחנו בריצוי,
גם אנחנו מוותרות על עצמנו,
וגם הלקוחות שלנו לא יצאו מרוצות!
.lose-lose ממש
אז מה ג'סי כן לימד אותי על אסרטיביות?
הגיע הלילה וסיימנו את הארוחה במסעדה,
שאגב הייתה מ-ד-ה-י-מ-ה ונדירה ביופייה.
אחרי שסיימנו את ארוחת הערב במסעדה, ניסינו שוב את מזלנו
ושלחנו הודעה לג'סי לשאול האם זה אפשרי להגיע לאסוף אותנו חזרה למרכז אתונה.
לקח לג'סי קצת זמן לענות,
ואז קיבלנו הודעה מדהימה
שאומרת שהוא רחוק מאוד מהמיקום שלנו,
אבל אם אנחנו רוצים,
הוא יכול לקשר בינינו לבין בן-דוד שלו
שנמצא יחסית קרוב ויכול להגיע ב 20דקות הקרובות לאסוף אותנו.
וזו בעיניי אסרטיביות!
ג'סי הצליח לשים את עצמו במקום הראשון
והבין שזה לא משתלם לו לעשות נסיעה מרוחקת כל כך במיוחד,
אבל הצליח למצוא את פיתרון הביניים ולתת לנו פיתרון
כדי שנרגיש שאנחנו גם במקום הראשון עבורו!
לאסרטיביות אין תשובה אחת נכונה,
ויש כל כך הרבה דרכים להיות אסרטיביות ולהציב את הגבול
בצורה בריאה ומיטיבה גם עם עצמנו וגם עם הלקוחות שלנו.
ואני רוצה לשאול אותך,
איפה בעסק שלך את יכולה להכניס עוד קצת אסרטיביות?
איפה את יכולה לתת ללקוחות שלך את מה שהם מחפשים
ועדיין לשים את עצמך במקום הראשון?
